חורף תשס"ו, 2005
וְדִגלוׁ עלָי אהבה
וְהיה הגעגוע לְציפור
וְהייתה הציפור לְאבן
וְהייתה האבן לְבור
*
שיר להודיה, במלאת שלוש שנים למותה
ולחשוב שימי העולם בלעדיך
כבר רבים מימייך בו,
ולחשוב שהשנה עמדו למלאת לך
חמש שנים.
בפינת החי לפני שנה
שמעתי את ע' אומר לר',
כי הגעגוע משתנה עם הזמן
והופך מגעגוע אל העבר
לגעגוע אל עתיד מדומיין.
אומרים שהזמן הוא הרופא הטוב
ביותר. שקרנים כולם. לא
רופא ולא מקהה וכן ביער.
הכל זורם, הכל משתנה,
*
ואין לי מה להביא. המילים
עומדות בעקשנות מחוץ לחלון
כמו עדת חתולות עזות מצח.
אני נוסעת לדימונה מחר וכבר הכביש
המתפתל והאור האכזרי של צהריים
במדבר. אבל עכשיו עוד רוח לילה
נעימה ומפייסת, מתפתלת לה מן
החצר החשוכה, מלטפת
בעדינות את זרועותי החשופות.
אני נוסעת לדימונה מחר
ואין לי מה להביא.
אני עוצמת עיניים.
דוד אריק ואני יושבים על המצוק מעל
בקעת צין הרחבה והמפותלת. אור
רך מלטף את גבעות החוואר העצלות. רוח
בינינו כמו סנוניות מדבר קטנות. איש
ירושלמי, שערותיו לבנות, הוא
כבר ראה הרבה בחייו. אישה
צעירה, היא נושמת לאט, חזה עולה ויורד,
מתמלא ומתרוקן.
הם מקשיבים עכשיו.
*
דצמבר 2004, חורף תשס"הפרפר ועגור
עיניו, נמס מהמתיקות הכובשת, נושם אותה לתוכו ומתרומם להמשיך במעוף.
נהנה מהיופי באשר הוא- מיופיו שלו ומיפי העולם. מפיץ בנדיבות מכל אשר
לו- תקווה, אושר, פליאה, הפתעה. יודע לתת, ויודע גם להתמסר, לקבל, לינוק.
חופשי מכל פחד. כל כולו- תרופה
מתוקה לייאוש, לכבדות.
זמנו קצר. יומו חולף. הוא חי את הרגע
במלואו. אכול ושתה כי מחר נמות.
אמיץ בפגישה, אמיץ בפרידה-
אמיץ בפגישה, אמיץ בפרידה-
קלילותו משחררת, יופיו מרפא.
העגור פורש כנפיים רחבות וחובט
העגור פורש כנפיים רחבות וחובט
באוויר. גופו היפהפה והאצילי מתרומם
מעלה, מעלה. במטס אדירים עפים
מעלה, מעלה. במטס אדירים עפים
העגורים הרחק, הרחק. קשובים לטבע-
והשמש בא והולך, בא והולך, בא והולך.
הימים מתקצרים ומתארכים. אור
הופך לחושך, שרב למבול, בצורת לשיטפון... הזמן הפנימי של העגור מחובר לזמן
העולם. נשימתו עמוקה, יש לו אורך רוח.
הופך לחושך, שרב למבול, בצורת לשיטפון... הזמן הפנימי של העגור מחובר לזמן
העולם. נשימתו עמוקה, יש לו אורך רוח.
העגור וזוגתו עפים יחדיו למרחקים, נודדים
בצוותא, ובעת הנכונה יקימו קן, יביאו צאצאים. חייהם כריקוד מתמשך- קירבה, מרחק, נסיקה, נחיתה, אוויר, אדמה... אהבתם חוצה שמיים וארץ. הוא נאמן לה כל ימי חייו,
בצוותא, ובעת הנכונה יקימו קן, יביאו צאצאים. חייהם כריקוד מתמשך- קירבה, מרחק, נסיקה, נחיתה, אוויר, אדמה... אהבתם חוצה שמיים וארץ. הוא נאמן לה כל ימי חייו,
עד מוות, עד כלות.
משק כנפיו, עומק נשימתו, החופש שבנדודים, יפי האהבה, עוצמת הצעקה, המרפא שבדממה...
הלמות תופים מהירה
רחוקה, המיית קול חם, רך
ועוטף, מצטרפת, מלטפת. שיר
*
נובמבר 2006, סתוו תשס"זהלמות תופים מהירה
רחוקה, המיית קול חם, רך
ועוטף, מצטרפת, מלטפת. שיר
געגועים למי. המילים אינן מובנות, ורק הכיסופים שפה מוכרת ללא שפה. פרפר?
עגור? שניים? אחד?
עגור הבית ופרפר השדות הזרים, עגור הנדודים ופרפר הרגע החולף. אסור בתכלית הכבלים? מותר מכל קשרים?
ציפה כתומה, שמיכה אדומה, מה זה בית?
הכיור מלא כלים מלוכלכים. אי הסדר משרה עלי נעימות מוכרת. אי-ש. אי-שה. אי-בית.
**********
במחלקה משפטית, בי"ח פסיכיאטרי
עכשיו אני יושב במשפטית
מוקף חומה
מעשן סיגריה אחרי סיגריה
מאפר על הרצפה
הולך הלוך ושוב במסדרון
אחים מגודלי גוף שלובי ידיים בוחנים את צעדי
שומע צעקות מתוך החדרים
רצחתי את הבת שלי בגן המשחקים
אף אחד לא מבקר אותי
אף אחד לא זוכר אותי
הולך הלוך ושוב במסדרון
בולע כדור מקבל זריקה
לפעמים אני מרגיש רגוע
מעשן סיגריה אחרי סיגריה
מאפר על הרצפה
עכשיו אני יושב במשפטית.
*
יש מילים שאסור לומר
יש סיפורים שאסור לספר
ששששששששש
שששששששששש
ש' אחת לכל שנה מחייך ומותך גם יחד
וש' אחת לשנה הבאה
הוא טמן את גופך בבור
שומר היער ראה אותו
הוא טמן את גופך המתוק בבור
וכיסה אותו באדמה רטובה וקרה
גלגלי המכונית החליקו בבוץ
שומר היער ראה אותו
יש סיפורים שאסור לספר
ששששששששש
שששששששששש
ש' אחת לכל שנה מחייך ומותך גם יחד
וש' אחת לשנה הבאה
נומי נומי תינוקת קטנטונת
נומי נומי ילדה אהובה
נוחי לך, עופי לך
את חופשייה לנפשך עכשיו
ושני הברושים על קברך
שרים לך שיר ערש ללא
מילים וללא מנגינה
ששששששששש
שששששששששש
ש' אחת לכל שנה מחייך ומותך גם יחד
וש' אחת לשנה הבאה
**************
שיר אהבה לעפרי
כף ידך הקטנה בכף ידי הגדולה. אנחנו גומאות את המרחק בקפצוצים עולצים (אני מדלגת ואת דוהרת). זהו יום שבת כמעט חורפי והרחובות הירושלמיים שוקטים וריקים. כף ידך חמימה ורכה ולרגע נדמה כי העולם באמת יפה ועגול.
כף ידך הקטנה בכף ידי הגדולה. את
מביטה אלי בעיניים יפות ועגולות
ומבטך חם ובוטח כמו מגע כף ידך. הו,מה טוב ונעים להביט בעינייך מביטות
בעיני. הו, מה טוב ונעים לאחוז בידך הקטנה ולדלג איתך ברחובות שוקטים וריקים,
כאילו העולם באמת יפה ועגול.
לרגע נדמה כי הכל כשורה.
לרגע ניתן להאמין כי
לב האדם טוב מנעוריו.
לב האדם טוב מנעוריו.
*
טלי יקרה -
השבמחקאהבתי...
אהבתי את המיוחד והשונה, את השילוב בין מילים לצבעים, אותך בתוך עצמך.
התרגשתי מכתיבתך במיוחד את השיר - אני נוסעת לדימונה. הצירוף - גבעות החוואר העצלות - הוא צירוף מפתיע שעושה לי טוב.
תמשיכי בדרכך ובאהבתך לאדם.
נשיקות.
תמי
שלום תמי,
השבמחקתודה רבה על תגובתך החמה והאוהדת...
חיבוק ושבת שלום,
טלי.