לאחרונה, אני מתעוררת מוקדם בבוקר, כשעדיין חשוך
בחוץ והבנות עדיין ישנות. נהנית כל כך מרגעי השקט והאיטיות של לפנות בוקר, מיופיה
של השעה בה חושך סמיך וסגלגל מפנה אט אט מקומו לאור קריר ובהיר, מניחוחות האוויר
והאדמה שנשטפו בגשם במהלך הלילה.
לפעמים זהו זמן לשבת לבהות ולשתות קפה בנחת, ולפעמים
זה הופך לרגע של שיחה עם איתמר, שבו אפשר להחליף יותר ממשפט אחד שלם ללא הפרעות
והסחות, שזה באמת אושר גדול.
אבל לפעמים, זמן קצר אחרי שאני מתעוררת, וכבר מתחילה
לכתוב או לצייר, או אפילו רק להרהר בכל האפשרויות שטומנת בחובה שעה של שקט,
פתאום גם רות מתעוררת. היא מגיחה היישר משנת לילה מתוקה וחמימה, מלאת מילים
ורצונות, והשקט שלי מתפוגג לאלתר.
אני שואלת את עצמי, אם ואיך אפשר לשמור על השקט
הזה, גם בתוך ההמולה והשאון של חיי האמהות, העבודה, שיגרת היום יום. יש רגעים שאני
ממש יכולה לשמוע ולחוש אותו, גם כשרועש מסביב, אבל יש גם רגעים רבים שהוא אובד לי, ואני מוצאת את עצמי מתגעגעת אליו ומחכה לו שיחזור.
השבוע נזכרתי בשיר שכתבתי בחורף 2009, לעפרי, בתה
של חברתי יערה, בערך שנה לפני שהפכתי לאמא בעצמי. מאז עברו שש שנים,
עפרי עוד מעט כבר בת מצווה, ולי יש שתי בנות משלי. אבל האהבה לא נעלמה כמובן, אלא
רק שינתה את פניה.
ומנצלת את ההזדמנות להודות שוב לנתנאל מכל הלב.
והנה השיר-
שִׁיר אַהֲבָה לְעָפְרִי
כַּף יָדֵךְ הַקְּטַנָּה בְּכַף יָדִי הַגְּדוֹלָה.
אֲנַחְנוּ גּוֹמְאוֹת אֶת הַמֶּרְחָק בְּקִיפְצוּצִים
עוֹלְצִים (אֲנִי מְדַלֶּגֶת וְאַתְּ דּוֹהֶרֶת).
זֶהוּ יוֹם שַׁבָּת כִּמְעַט חוֹרְפִּי, וְהָרְחוֹבוֹת הַיְּרוּשַׁלְמִיִּים שׁוֹקְטִים וְרֵיקִים.
כַּף יָדֵךְ חֲמִימָה וְרַכָּה, וּלְרֶגַע נִדְמֶה
כי הָעוֹלָם בֶּאֱמֶת יָפֶה וְעָגֹל.
כַּף יָדֵךְ הַקְּטַנָּה בְּכַף יָדִי הַגְּדוֹלָה.
אַתְּ מַבִּיטָה אֵלַי בְּעֵינַיִם יָפוֹת וַעֲגוּלּוֹת
וּמַבָּטֵךְ חַם וּבוֹטֵחַ כְּמוֹ מַגַּע כַּף יָדֵךְ.
הוֹ, מָה טוֹב וְנָעִים, לְהַבִּיט בעֵינַיִךְ
מַבִּיטוֹת בְּעֵינַי. הו, מָה טוֹב וְנָעִים, לֶאֱחֹז בְּיָדֵךְ הַקְּטַנָּה וּלְדַלֵּג אִתָּךְ בִּרְחוֹבוֹת שׁוֹקְטִים וְרֵיקִים, כְּאִלּוּ הָעוֹלָם בֶּאֱמֶת יָפֶה וְעָגֹל.
לְרֶגַע נִדְמֶה כִּי
הַכֹּל כַּשּׁוּרָה.
לְרֶגַע נִתָּן לְהַאֲמִין כִּי לֵב
הָאָדָם טוֹב מִנְּעוּרָיו.
***
מי ייתן ונזכה לימים של שקט וחסד, ושכל הילדים באשר הם, יזכו לילדות מלאה בקסם ובדילוגים, שתשאיר בליבם ובעיניהם חותם של חום ואמונה.
