יום שני, 16 באוגוסט 2021

פוסט קורונה

בשבוע שעבר היו כמה ימים שהרגשתי קצת יותר טוב.

אפילו הצלחתי להשתתף בריטריט כתיבה מופלא בכליל.

הנחתה את הריטריט הדס גלעד. משוררת ועורכת שאני מאוד אוהבת ומעריכה.

התארחנו בביתם הקסום של אמנון ותמר ברי.

היה תענוג להתמסר לכתיבה, לפגוש חברות חדשות וותיקות, לאכול אוכל טוב, לישון תחת כיפת השמיים.

זכיתי לצפות במלא כוכבים נופלים יחד עם חברתי משכבר הימים, ושותפתי ללינה בחצר, נעה הגלעדי.

היה חם מאוד, אבל מקלחות קרות בטיפי הקטן שבחצר, עזרו לי לעבור גם את השעות הקשות. 

צילמה: תמר ברי

כפולה מתוך יומן אמנות שיצרתי במהלך הריטריט
צילמה: תמר ברי


צילמה: אפרת חבושה פלדמן



במוצאי שבת חזרתי הביתה, ובלילה הלכתי עם איתמר להופעה. 

חמש מילים שלא התקיימו כבר הרבה מאוד זמן זו לצד זו.

בלילה הלכתי עם איתמר להופעה. 

הופעה של נעם רותם, האחד והיחיד. 

ההופעה הייתה מחשמלת, סוחפת, נוגעת, מטלטלת.

*************************************************

הריטריט וההופעה עזרו לי לצלוח ימים מאוד מתוחים.

אני נמצאת במצב רפואי מורכב, מקבלת הרבה תרופות, 

וכל רופא נותן לי אבחון שונה.

מה שברור זה שהקורונה עשתה לי נזק גדול מאוד שמשפיע 

על מערכות שונות בגוף שלי, ומקשה עלי לתפקד.

וכך קרה שבראשון בבוקר נסעתי עם איתמר 

לבית החולים אסותא באשדוד.

ביום חמישי, בעודי נוסעת ברכבת לנהריה, בדרך לכליל, 

ניסיתי לתאם תור לבדיקת סי טי חזה.

רק באשדוד היה תור פנוי. אמרתי בסדר, ניסע לאשדוד.


בנסיעה הרגשתי כמו בתוך שיר של נעם רותם. 

מהשירים העצובים. 

כשאשתו לשעבר הייתה חולה.

והתחושה הזו התחזקה בבית החולים. 

פתחו לי ווריד, שכבתי במין מיטה שנסעה 

לתוך מנהרה עגולה, הזריקו לי יוד. 

הרגשתי אותו עובר לי בעורקים.

זה היה מפחיד. מפחיד מאוד.

זה עדיין מפחיד.

כי עדיין לא קיבלתי תשובה. אבל כן קיבלתי תחזית מהרופא, 

והיא לא נעימה לאוזן.

ותהליך הבירור עוד ארוך וכולל עוד בדיקות 

ועוד תרופות, ואין לזה ממש אופק כרגע.

**************************************************

לא הספקתי להתחסן. חששתי מהחיסון. 

דחיתי את התור לסוף ינואר, כי פחדתי. 

וצחוק הגורל הוא שביום שבו הייתי אמורה להתחסן, 

קיבלתי תשובה חיובית לקורונה, ולא הספקתי להתחסן.

ומאז החיים שלי די התהפכו.

אני מצליחה לתפקד כמה שעות או כמה ימים, ואז חוזרים

השיעולים וקוצר הנשימה וגלי חולשה שמשביתים אותי.

***********************************************

קשה לדעת איך להתנהל בימים אלו, 

למי להאמין.

הממשלה וחברות התרופות 

שיקרו לציבור ביודעין פעמים אין ספור.

אני מתנגדת להסתה ולאלימות מכל סוג. 

ועל אחת כמה וכמה כשמי שמפיץ אותה 

הוא אדם בעל כוח והשפעה 

כמו ראש הממשלה בכבודו ובעצמו.

ובמקביל השיח שמתקיים ברשתות הוא כל כך אלים ובוטה. 


אין תחליף לחופש הבחירה ולכבוד שלנו אחת כלפי השנייה,

גם כלפי מי ששונה מאיתנו, ואולי בעיקר כלפיו/ה.


באופן אישי, המידע שאני שואבת לגבי החיסונים 

הוא מהפוסטים של kulu orr ושל איתמר, בן הזוג שלי.

בניגוד אלי, לשני אלה יש סבלנות לקרוא עוד ועוד 

מאמרים ומחקרים, ולנתח אותם.


לפי הנתונים שאני קוראת אצלהם, 

למרות הבעייתיות שיש בחיסונים,

היתרונות עולים על החסרונות. 

אם הייתי יכולה להתחסן היום, הייתי מתחסנת.

בגלל המצב הרפואי שלי, הומלץ לי לחכות עם החיסון.


למי שעדיין לא התחסנ/ה אני ממליצה כן להתחסן.

או לפחות לשים לב להתנהלות שלו/ה בציבור. 

לעטות מסיכה בחללים סגורים. 

להיכנס לבידוד כשצריך.


אנחנו כאן ביחד בסיפור הזה.

ולבחירות האישיות שלנו יש השלכות הרבה יותר רחבות 

ממה שאנחנו מדמיינים.


בתקווה לבשורות טובות, עבורי ועבור כולנו, 

טלי.