את ישנה עכשיו בחדר השני. העיניים שלי כבר כמעט נעצמות, אבל חשוב לי לכתוב לך. ביום רביעי ימלאו לך שלושה חודשים. כל כך הרבה דברים השתנו בחיים שלי מאז שנולדת. למשל הזמן. איך שלושה חודשים יכולים להיות בו זמנית גם המון זמן וגם מעט זמן. למשל המילים. איך מילים יכולות להיות בו זמנית כל כך מלאות וחיוניות וכל כך רחוקות וריקות.
אני מנסה לדמיין את החוויה שלך, של עולם ללא מילים. עולם שכולו חוויות ותחושות, צלילים וריחות. עולם שאין בו הפרדה, אין בו לפני ואחרי, רק כאן ועכשיו.
מיום ליום את גדלה ומשתנה. מיום ליום אני אוהבת אותך יותר. האהבה שלי אלייך משנה אותי מבפנים. מרככת מקומות קשים, משיבה רוח חיים לפינות מאובקות, ופותחת לרווחה חלונות שהיו סגורים שנים רבות. עליית הגג החשוכה מתמלאת אור פתאומי ומסנוור, ההופך את גרגירי האבק הרבים, הממלאים את האוויר הטחוב, לזהב טהור.
תודה אהובה שלי. שיהיה לך לילה טוב.
