יום חמישי, 10 במרץ 2011

בים החובזה הגדול



יצאנו לטייל בים החובזה הגדול שבחצר ביתנו.
רגע של נחת: התורמוסים שזרעתי, פורחים.

ענפי עץ הרימון ערומים ויבשים. הרימונים שנותרו על העץ רקובים ומבוקעים. אבל כל יום מנץ לו עוד
עלה חדש ויפהפה. האביב מתקרב.

חבלי הכביסה טובעים בים החובזה.

גם לולו כמעט טובעת.

דברים ששמתי לב אליהם לאחרונה:
אני כועסת הרבה.
כשאני כועסת אני לא מצליחה לכתוב.
קשה לי לכתוב כשאין לי משהו "יפה" להגיד.
כשאין לי משהו "יפה" או מדויק להגיד, אני לרב בוחרת לשתוק.
אני בוחרת הרבה לשתוק בזמן האחרון.
הבלוג הזה התחיל בתור משהו מאוד פוליטי והפך ליותר ויותר אישי.
אני רוצה להצליח לכתוב גם כשאני כועסת, גם כשאני לא מוצאת את המילים 
ה"יפות" והמדויקות.

חשוב לי לשלב בכתיבה ובחיים שלי בין האישי והפוליטי. 
בין החלק הרוחני והמתבונן שבי לבין החלק היוצר והפעיל.
להפסיק לפחד כל כך לטעות, לכעוס, לפחד.
להיות יותר אמיתית, לתת לעצמי לצחוק, לשחק, לחיות, לאהוב.



יום שלישי, 1 במרץ 2011

הדא הו



 

כותרות העיתונים סומרות וסוערות. העולם הערבי בוער. מיליונים יוצאים לרחובות ומשנים את העולם. אי אלימות הלכה למעשה. מהפיכות אכן קורות בחורף.


 
אל מול היציאה הממשית של מיליוני המפגינות והמפגינים, בגופם, תוך סיכון ואף אובדן חייהם של מאות או אלפים מהם (המספרים עדיין לא ברורים, אך הם עצומים), נאמרים ונכתבים הררי מילים ברחבי העולם בשלל שפות. 
אל מול הפעולה האמיצה של המפגינות/ים ואל מול הררי המילים הנערמים סביבה, אני מוצאת את עצמי משתתקת. חשה מחויבות להתייחס למתרחש, ועם זאת חשה באילמות של עצמי.
ספונה בביתי כבצוללת קטנה, כמעט מנותקת מן העולם, קוראת את הכתבות והמאמרים, צופה בצילומים, וחשה כמין עדה מרוחקת.
חופשת לידה.
חופשה מן העבודה, מהתזה (החלק הזה של החופשה כבר מתחיל להסתיים), חופשה מאקטיביזם ומפעילות שלום (גם החלק הזה הסתיים השבוע), חופשה ממחויבויות חברתיות (סליחה לכל מי שלא עניתי לו למייל ולטלפון). חופשה מהחיים. זמן להתבוננות ולמחשבה (בין הנקה להנקה).

***

מצרפת שלושה שירים מקסימים שמצאתי השבוע באופן מפתיע באתר של מדרשת בן גוריון (תחת: פינות: טאבולה ראסה, ארכיון).

טהא מוחמד עלי

וְכָךְ

לָקַח לִי

שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת

עַד שֶׁהֵבַנְתִּי,

כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת,

וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים,

וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי

אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אֹשֶׁר

לְלֵב הָאָדָם.

מערבית: סלמאן מצאלחה


אריך פריד
 מה שזה
 זֶה הֶבֶל
אָמְרָה הַתְּבוּנָה
זֶה מַה שֶּׁזֶּה
אָמְרָה הָאֲהָבָה

זֶה פֶּגַע
אָמַר הַחִישּׁוּב
זֶה כֻּלּוֹ כְּאֵב
אָמַר הַחֲשָׁשׁ
זֶה אָבוּד
אָמְרָה הָהֲבָנָה
זֶה מַה שֶּׁזֶּה
אָמְרָה הָאֲהָבָה

זֶה מְגֻחָךְ
אָמְרָה הַגַּאֲוָה
זֶה נִמְהָר
אָמְרָה הַזְּהִירוּת
זֶה אִי אֶפְשָׁר
אָמַר הַנִּסָּיוֹן
זֶה מַה שֶּׁזֶּה
אָמְרָה הָאֲהָבָה

מגרמנית: עדנה אולמן-מרגלית

אריך פריד
 בטרם אמות
 שׁוּב לְדַבֵּר
עַל חֹם הַחַיִּים
שֶׁמִּישֶׁהוּ לְפָחוֹת יֵדַע:
לֹא חַם בָּעוֹלָם
אֲבָל חֹם יָכוֹל לִהְיוֹת.

שׁוּב לְדַבֵּר
עַל אַהֲבָה
בְּטֶרֶם אָמוּת
שֶׁמִּישֶׁהוּ לְפָחוֹת יַגִיד:
פַּעַם זֶה הָיָה
וְזֶה שׁוּב יִהְיֶה

שׁוּב לְדַבֵּר
עַל אֹשֶר וְעַל תִּקְוָה לְאֹשֶר
שֶׁמִּישֶּׁהוּ לְפָחוֹת יִשְׁאַל:
מַה זֶּה הָיָה
וּמָתַי זֶה יָשׁוּב?

מגרמנית: אשר רייך