בשבת חורפית אחת, לא מזמן, חברה טובה לקחה אותי לטיול. הייתה זו שבת קסומה ושמשית
וכמעט ניתן היה לשמוע את שירת העשבים והכלניות. רגע של חסד.
כשהתבוננתי בצילומים נזכרתי בדברים שלמדתי מן המורה הטיבטי המופלא- גן גיאצו, אותו פגשתי לפני כשנתיים, בינואר 2008, בריטריט של "ידידי הדהרמה" שהתקיים בקיבוץ תובל.
הנושא היה גורמי התודעה. באחד השיעורים לימד גן גיאצו על הטבע של העדר השנאה.
גורם זה הינו חלק מן האהבה ומשמיד בצורה ישירה את גורם התודעה השלילי- רוגז. אהבה היא הרצון שהמושא יהיה משוחרר מסבל ויפגוש אושר. אהבה מחבבת- היא אהבה הרואה את המושא באופן קרוב ונעים.
במצב של אהבה- מושא האחיזה נראה יפה וקרוב, בניגוד לרוגז שרואה את המושא כרחוק וכלא נעים. מסיבה זו האהבה היא תרופת הנגד הישירה לרוגז. מושא האחיזה שלה סותר את מושא הרוגז. לפי גן גיאצו ניתן ממש לחוש אנרגיה חיובית של אנשים שפיתחו אהבה מסוג זה. ישנם סיפורים רבים על אנשים שמדטו ביערות עד שהגיעו למדרגת האהבה היפה, וכל החיות מסביבם נרגעו וחשו באהבה הזו.
מאחר ובאופן אישי אני מתמודדת לאחרונה עם הרבה רוגז, אני מרגישה שהתפילה שלי כעת היא להתברך ב"יונגי ג'מבה". להצליח לחוש קירבה לכל היצורים החיים ולראות את יופיים.
אמן, כן יהי רצון.
אמן, כן יהי רצון.
אמן כן יהי רצון! זה היה מאד מעניין ומעורר מחשבה. תודה. איך מפתחים אהבה כזאת...?
השבמחקוגם האיש נעל מאד יפה. הוא נראה דומה לכמה בני דודים שלו שעשית פעם. נחמד איך יש לבובות שאת עושה תכונות קצת של משפחה. בהצלחה בניתוח.
נעם