בים החובזה הגדול

יצאנו לטייל בים החובזה הגדול שבחצר ביתנו.

רגע של נחת: התורמוסים שזרעתי, פורחים.

ענפי עץ הרימון ערומים ויבשים. הרימונים שנותרו על העץ רקובים ומבוקעים. אבל כל יום מנץ לו עוד

עלה חדש ויפהפה. האביב מתקרב.

חבלי הכביסה טובעים בים החובזה.

גם לולו כמעט טובעת.

דברים ששמתי לב אליהם לאחרונה:

אני כועסת הרבה.

כשאני כועסת אני לא מצליחה לכתוב.

קשה לי לכתוב כשאין לי משהו "יפה" להגיד.

כשאין לי משהו "יפה" או מדויק להגיד, אני לרב בוחרת לשתוק.

אני בוחרת הרבה לשתוק בזמן האחרון.

הבלוג הזה התחיל בתור משהו מאוד פוליטי והפך ליותר ויותר אישי.

באופן מפתיע, הפעילות הפוליטית שלי עברה לפייסבוק. מוזר.

אני רוצה להצליח לכתוב גם כשאני כועסת, גם כשאני לא מוצאת את המילים 

ה"יפות" והמדויקות.

חשוב לי לשלב בכתיבה ובחיים שלי בין האישי והפוליטי. 

בין החלק הרוחני והמתבונן שבי לבין החלק היוצר והפעיל.

להפסיק לפחד כל כך לטעות, לכעוס, לפחד.

להיות יותר אמיתית, לתת לעצמי לצחוק, לשחק, לחיות, לאהוב.