הגיע מכתבך. מכתב לעוזי רוזן ז"ל לקראת יום הזיכרון התשפ"ה 2025

                   ל' ניסן התשפ"ה  28 באפריל 2025 

הצילום וההקדשה- 

מתוך הספר "חיים ומילים", מרים ילן שטקליס. 

עוזי יקר ואהוב,

זהו המכתב הראשון 

שאני כותבת לך בחיי.

היום מלאו לי 

ארבעים ושבע שנים.

כשנולדתי כבר היית מת, 

קבור עמוק באדמת הר הרצל.

נולדתי באיחור של אחת עשרה שנים,

ולא זכיתי לפוגשך מעולם.

כשנהרגת בקרב על ירושלים 

היית בן שלושים ושתיים.

היית נשוי לנורית, 

זכרונה לברכה,

ואהבת אותה כל כך.

והיא אהבה אותך עד יום מותה.

היית אבא לרוני ולגילי, 

ואהבת אותם כל כך.

והם אהבו וממשיכים לאהוב אותך

עד עצם היום הזה.

אני לא יודעת 

אם יש תודעה 

שממשיכה להתקיים אחרי המוות.

אני לא יודעת 

אם יש עדיין 

באיזשהו מקום בעולם- 

עוזי,

נפרד ומובחן,

שממשיך להתבונן, להקשיב ולחשוב. 

אבל נורית וגם יעל,

אחותה, שהיא אמא שלי, 

כן האמינו בזה.

והן דיברו עליך ואליך באופן יומיומי,

ושמרו את זיכרך חי ונוכח כל השנים.

אחרי שנהרגת, 

אמא שלי עזבה הכל

ועברה לגור ברמת אביב,

ליד נורית, 

והייתה שותפה בגידול של רוני וגילי, 

אותם היא אהבה ואוהבת עד עצם היום הזה, 

כמו היו ילדיה שלה.

כך שכשאני נולדתי 

היו לי כבר בעצם שלושה אחים גדולים.

רון-רון וגילי שלך, 

ואיתן אחי הבכור.

מבטך הטוב, החכם והחם 

ניבט אלי כל השנים הללו

מבעד לתמונה.

אתה תמיד שם,

תמיד חובק את ילדיך 

באהבה ובמסירות 

פשוטות ונוכחות.

מי שצילם אתכם באהבה וברגישות

היה רפי מוקדי ז"ל, 

בן דודם האהוב של נורית ויעל. 

התמונה צולמה על הדשא 

ברחוב ברגסון ברמת אביב, 

כמה שבועות לפני ששניכם 

יצאתם למילואים,

מהם לא שבתם מעולם.

רפי נהרג ביום החמישי 

של המלחמה 

ברמת הגולן. 

האובדן של שניכם 

היה קשה מנשוא במשפחה,

וההיעדר שלכם מורגש ונוכח

גם כיום.

עוזי יקר ואהוב,

גדלתי בתוך ההיעדר שלך.

היית נוכח- נפקד במשך כל חיי.

ובכל זאת תמיד חשתי את מבטך הטוב 

ואת נוכחותך החמה והחזקה

שליוו אותי כל חיי.

תודה.

אני כותבת לך ובוכה.

איך אפשר להתגעגע לאדם 

שלא פגשתי מעולם?

הנה כך.

פשוט כך.

אני תוהה לעצמי 

מה היית אומר לי לו נפגשנו.

מה הייתי אומרת לך.

מה היית אומר עכשיו,

על כל מה שקורה בארץ 

שהכרת כאת כף ידך?

מה היית חושב 

על כל מה שקורה במדינה 

שבה נולדת וגדלת,

במדינה שלה 

נתת את חייך?

מה היית חושב על המנהיגים 

שמובילים את המדינה הזאת?

מה היית חושב 

על מפקדי הצבא,

בו האמנת בכל ליבך?

מה היית מציע לי לעשות?

מה היית מציע לנכדים שלך לעשות?

הם לוחמים אמיצים, עוזי.

ולחמו כבר בכמה מלחמות.

האם עליהם לצאת 

גם לקרב הזה?

עוזי יקר ואהוב,

אני שומעת את התשובה שלך.

תודה שאתה עונה לי 

גם ממרחקים.

תודה שאתה מחזק אותי.

הִגִּיעַ מִכְתָּבְךָ.

תּוֹדָה שֶׁאַתָּה נוֹשֵׁק אֶת אוֹר עֵינַי.

כִּי אֵין הֲלֹא מֶרְחָק בַּנֶּפֶשׁ פְּנִימָה.

הִנֵּה שַׁבְתָּ אֵלַי.

הִנֵּה שַׁבְתִּי אֵלֶיךָ.

יְהִי זִכְרְךָ צָרוּר בִּצְרוֹר הַחַיִּים.

יְהִי זִכְרְךָ אַהֲבָה, שָׁלוֹם וְאֱמֶת.