במעלה ההר אני מתנשמת, שביל שרגלי מכירות היטב
ובכל זאת הנשימה נעתקת
והנה המכתש פרוש שוב לרגלי
על שלל צבעיו ומרחביו
השמש עולה ומציצה מבעד לחלונות האבן
הצללים מציצים מבעד לסדקים שבסלע
כאשר מניחים את הלחי על הסלע הלבן והקריר
ניתן לחוש לרגע, כי הכל כשורה
טלי
ReplyDeleteאיזה כיף להיות אורח בבלוג שלך. תודה על הקישור. אבור לבקר מדי פעם.
ערן
תודה ערן,
ReplyDeleteמוזמן לבקר בכל עת.
טלי.
טלי זוהרת ולא יודעת שאלו ימי ההריון הראשונים שלה
ReplyDelete