את ישנה עכשיו בחדר השני. העיניים שלי כבר כמעט נעצמות, אבל חשוב לי לכתוב לך. ביום רביעי ימלאו לך שלושה חודשים. כל כך הרבה דברים השתנו בחיים שלי מאז שנולדת. למשל הזמן. איך שלושה חודשים יכולים להיות בו זמנית גם המון זמן וגם מעט זמן. למשל המילים. איך מילים יכולות להיות בו זמנית כל כך מלאות וחיוניות וכל כך רחוקות וריקות.
אני מנסה לדמיין את החוויה שלך, של עולם ללא מילים. עולם שכולו חוויות ותחושות, צלילים וריחות. עולם שאין בו הפרדה, אין בו לפני ואחרי, רק כאן ועכשיו.
מיום ליום את גדלה ומשתנה. מיום ליום אני אוהבת אותך יותר. האהבה שלי אלייך משנה אותי מבפנים. מרככת מקומות קשים, משיבה רוח חיים לפינות מאובקות, ופותחת לרווחה חלונות שהיו סגורים שנים רבות. עליית הגג החשוכה מתמלאת אור פתאומי ומסנוור, ההופך את גרגירי האבק הרבים, הממלאים את האוויר הטחוב, לזהב טהור.
תודה אהובה שלי. שיהיה לך לילה טוב.
טלי יקרה, לא ייאמן שהם רק שלושה חודשים בחיים שלנו, נכון?! זה נראה חיים שלמים... רות נראית מתוקה ומקסימה, ואת מקסימה... נשיקות ואהבה, לירי ואני מאחלים לרות הרבה הרבה בריאות וחוזק.
השבמחקתודה טולי יקרה
השבמחקמדהים איך טלטול קל של הבריאות יכול לגרום להעריך את הדברים הכי הכי בסיסיים
חיבוקים לך וללירי
נשיקות אהובתי
השבמחקמתגעגעת
תודה אפרתי
השבמחקמחר רות נוסעת לכנס האקדמי הראשון בחייה
על אמנות ושינוי חברתי באונ' בן גוריון
היא כבר ישנה מזמן
אבל אמא שלה כל כך מתרגשת מעצם הנסיעה וההרפתקאה שהיא לא מצליחה לישון...
חיבוק ולילה טוב