יום שני, 5 באוקטובר 2015

שיר תפילה

גדלתי במשפחה חילונית למהדרין. תפילות וטקסים דתיים לא היו חלק מאורח החיים שהכרתי מהבית. עם זאת, שיחות שלי עם אלוהים ועליו, אני זוכרת מגיל מאוד צעיר. בתור ילדה, לפני השינה, נהגתי לפנות אליו ולבקש בקשות שונות, כגון אופניים או כלב. למרבה הפלא, בקשות אלו אכן נענו ברובן, למרות שלעתים עבר זמן רב טרם התגשמותן. אני גם זוכרת תקופה בילדות, שבה נהגתי לשאול את כל מי שפגשתי, האם היא או הוא מאמינים באלוהים.

במהלך החיים המשכתי להתעניין בשאלות אמוניות, והכרתי עוד ועוד דרכים לדבר עם אלוהים ועליו. למדתי שיש לה/לו שמות רבים, ושקבוצות שונות בארץ ובעולם נוהגות להתפלל ולעבוד אותו בדרכים מגוונות. כיום אני חושבת, שאולי לכל אדם המתפלל ומבקש את אלוהיו, יש נתיב מיוחד משלו, לחיפוש, לגעגוע, לתפילה. ואולי אפילו אותו נתיב אישי, משתנה במהלך השנים, במהלך ההתבגרות.


כשאני מדברת היום עם אלוהים, אני לא תמיד יודעת למי אני פונה ולמה. לא יודעת באיזה שם להשתמש (אלוהים? השכינה? אמא אדמה? אללה? בודהא?). לא יודעת אם יש שם איפשהו במרחב (הפנימי או החיצוני) מישהי או מישהו שמקשיב לי ושמשגיח עלי באופן פרטי.
אני כן יודעת, שכשאני מצליחה לעצור לרגע, דווקא בשעה של כעס גדול, פחד וכאב, לעצור ולנשום, לעצור ולבקש חסדי שמיים, משהו בעצירה הזו מחולל בתוכי שינוי, זעיר ככל שיהיה.
התחושה היא שמרחב הבחירה שלי גדל, ולו במעט. לרגע אחד, אני נזכרת שאני לא באמת לבד, ושכן יש לי בחירה. לפעמים זו בחירה מאוד קונקרטית, כמו הבחירה האם לצעוק בחזרה על מי שצועק עלי, או לקחת רגע נשימה ולחשב מסלול מחדש. ולפעמים מדובר בבחירה יותר סמלית, כמו למי להצביע בבחירות, או באיזה כיוון מקצועי לבחור. האם לתת לפחד לנהל אותי, או להקשיב לקול הפנימי שבוחר להישאר עם לב פתוח ואמיץ, גם בתוך עולם מלא סתירות וניגודים.

אני רוצה לשתף בשני רגעי מפגש שלי עם שני שירי תפילה, שתמיד פותחים לי את הלב. שני הרגעים הללו התחוללו בנוה שלום, בשני אירועים שונים, האחד במהלך חתונה, והשני במהלך כנס.

יהי שלום בחילך
מצרפת כאן קישור לשיר המבוצע על ידי מיכל טל-יה.
התחתנתי עם איתמר לפני שמונה שנים. לפני החתונה התלבטנו רבות לגבי אופי הטקס. בתחילה רצינו שחבר/ה יחתנו אותנו, ושהטקס יהיה לגמרי אישי. לאחר בדיקות שונות ומשונות, פנינו לרבה תמר אלעד אפלבאום, שהיא רבה קונסרבטיבית ואשה חכמה ואמיצה שאני אוהבת ומעריכה. הרבה תמר ליוותה אותנו בתקופה שקדמה לחתונה, ואף ערכה את טקס החופה עצמו, שהיה בסופו של דבר, בעל אופי יהודי מסורתי, אבל עם תוספות אישיות משלנו.
החתונה התקיימה בכר דשא קטן בנוה שלום, אל מול נוף גבעות משתפלות, שהתעטפו באור שקיעה כתום ורך. 
החופה התחילה באור אחרון, השמש שקעה, ולאט לאט ירדה החשיכה.


אחד הרגעים שהיו הכי משמעותיים עבורי בחופה, התרחש לקראת סיום הטקס. תמר ביקשה מכולם לעמוד רגע אחד בשקט. והקהל הגדול, שנאסף לשמוח איתנו בשמחתנו, דמם לרגע, והשתתף איתנו לא רק בשמחה, אלא גם בכאב ובגעגוע לאנשים היקרים שכל משפחה איבדה. אנשים שהיה לנו חשוב להזכיר ולהזמין לחתונה, למרות שכבר לא ניתן לשלוח להם הזמנה, לא בדואר ולא במייל, אלא רק דרך הלב, דרך הדממה.

זה היה רגע מרגש וכואב עבורי. לא ידעתי איך לחזור לשמחה מתוך התהום הזו, שנפערה תחתי פתאום. ואז התחיל נתנאל גלדברג, חברנו היקר, שליווה אותנו בחופה, לשיר את "יהי שלום בחילך, שלוה בארמנותייך". השילוב של מילות התפילה, עם קולו ונגינתו של נתנאל, זכור לי עד היום כרגע של חסד. רגע שבו הלב נמס בתפילה, חמלה ומחילה. רגע של מפגש בין שמיים וארץ, חיבור ואובדן, כאב ושמחה.

בין החושך לאור



שיר תפילה אחר שתמיד פותח לי את הלב, הוא שיר שכתבה מנאל חריב ושרות דפנה רוזנברג ויעל תאי. ממש לפני שנה, נערך בסוכות, בנוה שלום, הכנס "טלאים של שלום" (מצרפת כאן קישור לדף הקבוצה). זה היה זמן קצר אחרי מלחמת עזה של קיץ 2014, והמטרה הייתה לחבר את הטלאים, שנסרגו במהלך הקיץ, לשמיכות. שמיכות שיועדו למשלוח לתינוקות פלסטינים ויהודים משני צידי הגבול המדמם.
דפנה, שהייתה שותפה פעילה בסריגת הטלאים, שרה במהלך הכנס את השיר "בין החושך לאור" בעברית, ערבית ואנגלית. שמעתי את השיר הזה פעמים רבות כבר לפני כן, ותמיד הוא ריגש והקסים אותי. אך באותו רגע, כשבחוץ שררה אווירה כל כך קשה של ייאוש, גזענות, פחד וכאב (והנה שוב אנחנו בסוכות, ומעגל הדמים רק מחריף ומתרחב), באותו רגע כשדפנה שרה ואנחנו איתה, לרגע אחד הרגשתי שהלבבות פתוחים, שהשמיים פתוחים ושעדיין יש תקווה.

***

חיפשתי סיום לפוסט הזה, ולא מצאתי את המילים. פתאום נזכרתי בשירה של לאה גולדברג, תפילה. השיר השלישי מתוך שירי סוף הדרך. שיר שיש בו גם ברכה וגם תפילה, ואיתו אסיים הפעם.


לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה